המים הם המרחב הטבעי והנכון ביותר עבור האדם, והם מציעים, בסביבתם הייחודית, אין ספור אפשרויות להקלה ולריפוי, עוד טרם ללידה ועד לסוף החיים. לראייה, במהלך תשעת חודשי ההריון, מוכל התינוק ברחם אמו- בתוך שק מי השפיר. המים מאפשרים חוויה של חוסר עומס על המפרקים העדינים ובעיקר לא על עמוד השדרה שלו. עם התפתחותו, האם מרגישה ואף יכולה לראות לא פעם את תנועותיו של התינוק בתוך בטנה, כאשר הבטן העגולה זעה ומשתנה תדיר.

לאחר שנולד התינוק, עשויים הוריו להבחין כי כל מגע של תינוקם עם מים- אמבטיה או אפילו שטיפה במים זורמים, כרוכים בגירוי הגפיים ומובילים לתנועות של מוטוריקה תת-הכרתית, שתפקידה לחזק את שריריו ולפתח את יציבתו.

לא בכדי מהווים המים סביבה כה נוחה ונעימה עבור האדם- הוא מאבד שני שלישים ממשקלו, ובעודו נע בקלילות, הלחץ ההידרוסטטי, שהינו תכונה פיסיקלית של הנוזל, שומר עליו מפני נפילות, תנועות פתאומיות, מתיחות, התכווצויות ועוד.

תכונות המים, המאפשרות ציפה קלה בתוכם, תנועה נתמכת, מניעת נפילות, התכווצויות וכן הלאה, הופכות את המרחב האקוואטי, למקום האידאלי לטיפול בשלד, בשדרה ובשרירים. פתולוגיות שונות כמו טרשת נפוצה, אשר גורמת לנוקשות התנועה עקב התנוונות השרירים, או פרקינסון, מחלה המאופיינת ברעידות בלתי רצוניות של השריר, וגם לנוקשות היציבה והתנועה, מטופלות בעזרת המים. חולים רבים מעידים על פליאתם כאשר הם צועדים בתוך המים, מרגישים קלילים וחווים שליטה מחודשת על גופם. החזרת התנועה לגוף, הריקוד עם המים והיכולת לשלוט בשרירים ולכוונם מובילים להטבה רבה במחלות חשוכות מרפא מסוג זה.

גם במקרים אחרים, כגון חולי הסכרת ואנשים שעברו אירוע מוחי, ואשר זרימת הדם בגפיים התחתונות שלהם נפגעה- חווים המשתקמים יכולת להפעיל את הגוף ולהגיע למאמץ אירובי, שכה חשוב ללב ולריאות.

לטיפול במים קוראים הידרותרפיה, ואין זאת כי שמו הולך לפניו, בשל הפלאות שהוא עושה לגוף האדם החולה.

 רז

מקרהו של רז, (שם בדוי), יוכיח מהות השקום ההידרותרפי, תוך שמוש במרחב המים ובתכונות הפיסיקליות של המים להפחתת כאב, שיפור טווחי תנועה, וקיצור משך תהליך הרפוי לעומת שיטות אחרות כמו פיזיותרפיה, מנוחה, טפול תרופתי ,ניתוח  וכו'.

רז, איש הייטק, בשנות השלושים לחייו, היה רץ מרתון.

כל שבוע רץ כ-30 ק"מ, בין אם היה בארץ או בחו"ל,  בריא או חולה, עסוק או פנוי.

באחת מריצות השטח, נתקל באבן, נפל, ומתח את הרצועות החיצוניות של קרסול ימין, מה שקרוי בשפה  המקצועית   טלופיבולר קדמי, טלופיבולר אחורי וקלקיאופיבולר , ובשפה העממית "נקע".

פרט לכאב הבלתי נסבל, לא יכול היה, רז, לדרוך על כף הרגל הפגועה, נאלץ להשתמש בקביים, ולהפסיק את הפעילות הגופנית, אליה היה "מכור".

כל פצוע, פרט לרז, היה ממלא את הנחיות הרופא, נח, וממעט להניע את האזור.

טעות!!!!!

תנועה, ללא עומס על כף הרגל,  מזרימה דם וחמצן לאזור הפגוע, ועם הדם הורידי מפנה חומרי פסולת.

במים, במצב הוריזונטלי, ללא לחץ על עמוד השדרה ועל כף הרגל, יש אפשרות להניע את הקרסול,  "לשמן" את המפרק, ואף ללכת, בגלל אבוד המשקל הקרדינלי, תוך שימור תבנית הליכה נורמלית, בלי נזק לרגל השנייה ולעמוד השדרה.

השקום מהיר יותר, כואב פחות, ומפיח כל רצון בספורטאים, שתקופת השבתה מדכאת אותם.

תוך שבועיים, חזר רז לרוץ בהדרגה, למרות, שהפרוטוקול הרפואי ממליץ על שקום של 6 שבועות.