השימוש בכוסות רוח ככלי טיפולי התחיל לפני כ-2000 שנה. הוא היה נפוץ באירופה, והתאים, כמעט, לכל בעיה, של שלד, שידרה, שרירים, ומערכת הנשימה.

בואו נחשוב לרגע –  התעוררנו עם כאב בכתף, התנועה התת הכרתית שלנו, היא להניח את היד על המקום הכואב, לעסות אותו, "לגבס" אותו וללחוץ עליו, בתקווה  לייצר הקלה.  איננו מודעים לכך, שבזמן כאב, אנו משתדלים לא להניע את האזור מפחד להחמרה בכאבים. חוסר בתנועתיות  גורמת להאטה בזרימת הדם בכלל ובאזור הרגיש בפרט. מגע כלשהו על העור באזור הפגוע, גורם לזרימת דם מחודשת, משלוח חדש של חמצן בדם וסילוק של חומרי פסולת כמו חומצת חלב.

מתברר, שכוסות הרוח עושות פעולה זהה, כאשר הן יוצרות שאיבה מוגברת של דם באזור ההצמדה שלהן עם הגוף, מסמנות את נימי הדם כנקודת שאיבה ומהוות פתרון מיידי לכאב ואי נוחות.

אנו ננסה להוכיח במאמר זה, כי שלוב נכון של כמה סוגי טיפולים, יוביל את המטופל להחלמה. שלוב קבוע הנו תנאי לתחזוקה, הבנת הגוף, ודו קיום עם הכאב.

עוד בתקופת הרמב"ם,  נוכחו לדעת, באופן מקרי, שחימום הכוס, יוצר בה תת-לחץֿ ובהצמדה ניסיונית לעור, נוצרת פעולת שאיבה של הדם מתחתיו, עד ליצירת שטפי דם, שנעלמים לאחר כמה ימים.  הווה אומר, שפעולה אגרסיבית של זרימת דם, מחממת את האזור, מייצאת חומרי פסולת ורעלים, משפרת את מערכת ההובלה בגוף, ומאפשרת לתאי הדם לפעול.

במילים אחרות, אזור הכאב היה מקובע, והאצה במערכת ההובלה של הדם,מאפשרת תנועה משומנת ומחודשת, שמהווה תנאי ראשון לשיקום. אותה כתף, שאי אפשר היה להזיז  בבקר, שומנה והיא עתה מתפקדת.

הרפואה הסינית הפכה את כוסות הרוח לשיטה, המחליפה את הכדורים והזריקות, שהנם חלק בלתי נפרד מהרפואה המערבית.

כיום ממליצים במוסדות הרפואיים על כוסות הרוח, בשילוב  עם תרופות, ובנשימה אחת עם מחטים סיניות ומערביות, שיאצ'ו, פלדינקרייז והידרותרפיה.

ולכן והיעיל ביותר: שילוב שלושת השיטות – הידרותרפיה, פיזיותרפיה וכוסות רוח.

אם נשווה את מטרות הטיפול של השיטות, נראה קווים זהים רבים. שלושתן מטפלות בכאב, בתנועה, בטווח תנועה ובחיזוק השרירים.

בתחילת התהליך השיקומי, מרחב המים הוא האפקטיבי ביותר למטופל, כיון שיש ניצול מושלם של יתרונות המים, לטובתו. הוא מאבד ממשקלו, אין עומס על המקום הכואב, שימוש בלחץ ההידרוסטטי של המים השווה בכל מקום, כמו גם  השימוש בזרם הנגדי המסייע לעסות את שכבת העור העליונה.  כל אלה  עוזרים להוריד את המתח בשריר, להרפות אותו ולהפחית את הכאב.

בשלב השני, ישולבו כוסות הרוח עם ההידרותרפיה, כדי להאיץ את מחזור הדם ולשפר את הובלת החומרים מהחוץ פנימה. רק בשלב השלישי, תיכנס הפיזיותרפיה לתמונה, ותאפשר השלמת ההגמשה וההנעה של המפרק.

לסיכום: תכנון וחלוקה נכונה בין שלושת סוגי הטיפולים,  יכולים  לקצר את הדרך לתפקוד פונקציונלי תקין.

​ב"גלגל הצלה" שילוב הוא מפתח לכל המודלים הטיפוליים, שפותחו במקום. ברור כי השלב הראשון לריפוי יהיה הפחתת כאב. רק בשלב השני אנו מטפלים בהגמשה, טווח תנועה ורוטציות ובשלב השלישי מחזקים את השרירים של האזור החלש ונותנים פלטפורמה לתחזוקה.

המטופל, העובר אבחון בפגישה הראשונה, יבין, שהטיפולים העתידיים להבראתו, יחולקו לפי מצבו. ברוב המקרים, ההתחלה היא בשילוב של כוסות רוח עם טכניקות להרגעה כמו ואטצ'ו, ג'יהארה במים ועיסוי רפואי מחוץ למים. כשניתן לראות כי המטופל מרמז על אופטימיות מנטלית ופיזית עוברים לשלוב של הפיזיותרפיה בתכנית.